יום הזיכרון לשואה ולגבורה מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד באירופה. הטקס נערך במעמד ראש העיר, צבי גוב-ארי, מ"מ וסגני ראש העיר, הרב הראשי ליבנה, הרב דוד אבוחצירא שליט"א, חברי מועצת העירייה, ניצולי שואה, תושבים ואורחים והועבר בשידור חי בפייסבוק.
במהלך הטקס המרגש שעמד בסימן "עד היהודי האחרון" הופיעו חברי תאטרון המקומי בניהולה של הבמאית אילנית סויסה, בקטעים המתארים את גבורתם של חנה סנש ויאנוש קורצ'ק, בליווי שירתם של הרכב הקונסרבטוריון העירוני. הרב חיים אריה כהנא נשא תפילת קדיש ואל מלא רחמים.
ראש העיר, צבי גוב-ארי התייחס בנאומו המרגש לחובה המוטלת על כולנו לשימור זכרון השואה לצד ביסוסה של מדינת ישראל: "מידי שנה ביום הקבוע בלוח העברי עומד הזמן מלכת, המחשבות מרחפות מעל שדות העבר ממוסכי עשן הארובות, רווי דם האחים והאחיות, וזעקת ייסורי הקורבנות. מדינת ישראל מסמלת יותר מכל את ליבת מעשה התחייה מחדש של עם שעל סף הכחדתו התנערו שרידיו מהאודים העשנים ומכל פינות העולם כעוף החול פרסו כנפיים, המריאו אל ארץ עברם ועל אדמתם בנו את קינם, ביתם- היא מדינת היהודים. מנגד נשמעים השכם וערב צלילי הכחשת השואה, בלוויית איומים על קיומנו, והלא עוד בלבד אין בו הביטחון שאכן כך יהיה, אלא אם נדע להתייחס לתהליכים ולעשות את המירב למען לא נשאר עם אמירה ללא כיסוי. שימור זכרם של הנספים יעשה לא רק בדרך ההדגש של "לעולם לא נשכח ולעולם לא נסלח", כי ע"י הנכונות לא להותיר שום סיכוי להישנות הטרגדיה, וזאת דרך קיומה וביסוסה של מדינת ישראל כמדינה נאורה, חזקה ובלתי תלויה, כמדינה שכל אחד מתושביה יודע שגורלו הוא גורלה, וקיומו מותנה בנכונותו לתת מעצמו למענה. לא די בזיהויו כיהודי אלא כישראלי המוכן לתת ללא גבול למען מדינת ישראל".
הרב הראשי ליבנה, דוד אבוחצירא שליט"א נשא דברים על גבורתו של הרופא יאנוש קורצ'ק שהיה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים ועל חשיבותה של התפילה והאמונה, על מעשי הזוועה של הנאצים אל מול השתיקה והעלמת העין של עמי העולם אשר עמדו מנגד ולא ניסו למנוע את הזוועות. הרב אבוחצירא ציטט קטעים מצמררים ומרגשים מעדותם של הניצולים.
במהלך העצרת הודלקו ששה נרות זכרון. ראש העיר, צבי גוב-ארי הדליק נר ראשון לכבוד הזהות היהודית ששרדה את השואה, הגיבורים והגיבורות שיצאו מהתופת, שדופים ורדופים אך בליבם בוערת אש התמיד של העם היהודי ולכבוד מחנכים ומחנכות, מנהיגים ומנהלי קהילות שנאלצו לבחור בחירות קשות שבסופן עמד תמיד המשפט "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" .
נר שני הדליק רב העיר, הרב דוד אבוחצירא שליט"א לכבוד מי שהחזיקו גם בימים קשים מנשוא את המסורת היהודית, שקידשו שם שמיים ובהסתר קיימו שבתות, חגים, צומות וברית מילה. לכבוד אלו שגם כשהאל היה בהסתר, הם מצאו אותו עמוק בליבם ולכבוד ספרי תורה שעלו באש, אותיות שפרחו באוויר, גווילים שנכחדו אך מקומם שמור עימנו בנצח.
נר שלישי הדליקה טליה מרנדה, בת לניצולי שואה מהקהילה היהודית הבולגרית בפזרגיק. אימה ואחותה סבלו מעוצר וגרוש במחנה הריכוז סומוביט. אביה עבד בעבודת פרך וסלל כבישים עבור הגרמנים. עם הקמת המדינה עלתה טליה לארץ והיא בת 4. לטליה שלוש בנות אחד עשר נכדים ושלוש נינות.
נר רביעי הודלק ע"י אירנה מסיקה, בת למשפחת זגדון שגורשו מטריפולי לוב בשל היותם יהודים בעלי נתינות צרפתית. בטוניס היו במחנה עבודה ואביה עבד בעבודת פרך בנגריה. אירנה נולדה במחנה בטחה בתנאים קשים, בהיותה בת 6 עלתה לארץ. לאירנה ארבעה ילדים ועשרה נכדים. היא הדליקה נר זיכרון לזכר הוריה חיריה וברוך זגדון וקרוביהם ולזכרו של בעלה שלום מסיקה.
נר חמישי הדליק סימון טיבריו, בנם של אלישבע ושמואל סימון, ניצול שואה ממחנה עבודת פרך בדואגה שברומניה. בהיותו בן 35 עלה סימון ארצה. הוא הדליק נר לזכר מישפחתו ולזכר הקהילה היהודית מהעיר בלאז'.
נר שישי הדליקה אסתר אמסלם, ביתם של רובידה ויעקב הרוש. עם כניסת הנאצים למרוקו עברה משפחתה וכל הקהילה היהודית שבעיר פס את צמצום שטח המחיה, סגרים ומזון בתלושים. בהיותה בת 7 עלתה אסתר ארצה ולה ארבעה ילדים ותשעה נכדים. היא הדליקה נר זיכרון לזכרם של הוריה ולכבודם של כל היהודים מארצות ערב ששואתם לא נודעה.
צלם – עמרם כהן
