רחמים נולד ב-1935 בבגדאד, למשפחה ברוכת ילדים – 8 אחים ואחיות. משפחתו נחשבה למבוססת בעיר כאשר אמו הייתה מורה ואביו עבד כשוחט. המשפחה החליטה לעשות עלייה לארץ בעקבות פרעות פרהוד שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד ב-1941. בפוגרום, שהיה על רקע אנטישמי, נרצחו לפחות 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז.
בגיל 15 בלבד, רחמים נאלץ יחד עם אחותו לפרנס עם המשפחה שהיה חסרי כל בארץ. "הוא עבד כשליח באל על", מספר בנו גיא. "במהלך עבודתו הוא שקד בלימודי בגרות ערב ולא ויתר לרגע. עם הזמן הוא נדבק בחיידק של התעופה ועסקי התיירות וזו אהבה הגדולה שלו. משם הוא התגייס לצבא כקשר בחיל האוויר".
עולם התעופה נצץ בעיניו של רחמים שהחל לעבודה באל על במשך 31 שנים. "פילס את דרכו מפקיד עד לדרגות הבכירות", מוסיף גיא, "ניהל את מחלקת ההזמנות בת"א, ולאחר מכן הוצע לו תפקיד בלונדון ובניו יורק".
בגיל 46 רחמים פרש מאל על והחליט לבנות את ביתו ברחוב הרותם ביבנה יחד עם שלושת ילדיו. "מהכסף שנשאר הוא ייסד את 'קשרי תעופה' ולמעשה היה הראשון שיזם את חבילות הצ'ארטר. כאמור, חברת קשרי תעופה מתמחה בהתאמת חבילות תיירות ונופש המתאימות לתייר הישראלי ולקבוצות הומוגניות בעלות דרישות מיוחדות, ובהצעת תכניות המתמקדות בנושאים שונים כספורט, תרבות ועוד. מתן שירות כולל בתחום התיירות (ONE STOP SHOP),פיתוח מתמיד של חבילות ויעדי תיירות חדשים המתמקדות בלקוח, והקפדה על מדיניות עסקית מאוזנת ומבוקרת.
ב-2007 רחמים מכר את חברת קשרי תעופה לאחר שנים רבות של עשייה. בכל שנותיו רחמים הסתיר ממשפחתו את התרומות הרבות שהיה נותן לנזקקים. "היה לו לב ענק. רק עכשיו אנשים בשבעה מספרים לנו כמה הוא תרם בסתר שחלילה אף אחד לא ידע", סיפר בהתרגשות בנו רונן. "מסתבר שהעובדים שעבדו תחתיו בקשרי תעופה, קיבלו סלי מזון מבלי שביקשו בכלל. הוא דאג לכל עובד ולכל אדם באשר הוא. האמונה שלו הייתה שלאף אדם אסור שיחסר, זה כאב לו בנשמה".
בשנה וחצי האחרונות החלה הידרדרות במצבו של רחמים. "ההידרדרות החלה קצת לפני הקורונה", שיתף רונן. "במהלך הקורונה ביקרתי אותו הרבה ומדי פעם שיחקנו קלפים כדי לשמור על מצב שפוי. במהלך הזמן הוא כבר לא יכל לדבר". יומיים לפני שנפטר, משפחתו עוד זכתה לחגוג לו יום הולדת 86. "הגענו כל הנכדים והמשפחה הקרובה לחגוג איתו. הספקנו להרים צ'ייסר ערק", נזכר רונן, "פשוט נפתחו לו העיניים".
מה היית רוצה שיזכרו מאביך?
רונן: "מעבר למקצוענות שלו, מה שהנחה אותו תמיד זה חיה ותן לחיות. אל תהיהי גרידי, תן לצד השני גם להרוויח. זה היה המוטו שלו. הדבר השני, זה שלאבא היה לב ענק כלפיי הרבה אנשים. אנשים ממשיכים לספר לנו על העזרה הגדולה ועל סלי המזון שחילק בכל רגע נתון".
ביום שישי ב-12 למרץ, רחמים החזיר את נשמתו לבורא לאחר שנים של עשייה אינסופית וסיפורים כל כך מרגשים שהותיר. יהי זכרו ברוך!
דניאלה, בתו הבכורה הספידה: "אבא יקר שלנו, כל כך קשה להאמין שאתה כבר לא איתנו.
לאורך השנים היו כל כך הרבה פעמים שכמעט נפרדת מהעולם שקשה לקלוט שהפעם זה קרה.
עוד לפני שהתחתנת ונסעת לביקור ראשון בלונדון כעובד אל-על צעיר, הגורל וטייס מלאך עודדו אותך להישאר עוד קצת בלונדון, ולא לעלות על הטיסה שנקבעה לך, טיסת אל-על שנורתה מעל בולגריה, וחייך ניצלו. היו לך התקפי לב, ושני סוגי סרטן – אבל תמיד שרדת. תמיד היית בטוח שלא תגיע לגיל מבוגר, אבל הנה הצלחת להגיע לגיל 86, אך לפני ימים ספורים חגגנו לך כל המשפחה, וכמו צדיק אמיתי ובחסד גדול, הלכת לישון ופשוט לא קמת, ומסיבת יום ההולדת הייתה לנו כפרידה.
נולדת בעירק בשנת 1935 – כנראה, יש מספר גרסאות לגבי השנה – בן ראשון אחרי שלוש בנות, דבר משמעותי במשפחה עיראקית של פעם. תמיד תיארת לנו ילדות מאושרת בחוות באבו ארה"ב, איך טיפסת על עצים ורכבת על סוסים, איך תמיד הייתה לך מלחיה בכיס כדי לשים על עגבנייה או אפרסק שקטפת. אחריך הגיעו עוד אחות ושלושה אחים. משפחה של 10 נפשות שעלתה לארץ בשנת 1951, וגרה בצריף קטן בחולון. כמו שאר האחים יצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה ובגיל 15 התחלת לעבוד כנער שליח באל-על. אחרי הצבא בחיל האוויר חזרת לחברה האהובה ולאט לאט התקדמת בחברה ועשית תפקידים שונים. באל-על גם הכרת את אמא, דיאנה, אישה יפה, דוברת 7 שפות, שנולדה במצרים ועלתה לארץ כמה שנים קודם. יחד עם ההתקדמות שלך באל-על הקמתם משפחה, קודם נולדתי אני, ושנתיים אחרי זה רונן, כשאנחנו כבר גרים בלונדון ואתה מנהל הזמנות של אל-על שם. משם המשפחה עברה לניו-יורק בעקבות התפקיד החדש כמנהל הזמנות ארצות הברית. חזרנו לארץ ב- 1977, ושלוש שנים אחרי נולד גיא ואתה כבר מנהל מסחרי בסאן-דור, חברת הבת של אל-על, ועוזר להקים ולקדם את החברה.
אך בשלב מסוים חלמת לעשות יותר, ובתמיכה של אמא, שהייתה השותפה הנצחית שלך, עזבת את החברה לאחר יותר מ-30 שנות עבודה , והפכת שותף ב ״נופש פלוס״ לתקופה קצרה, לפני שהחלטת לבנות משהו משלך, את ״קשרי תעופה״. הקמת את החברה במשרד קטן בדיזינגוף סנטר, ומשם החברה רק התרחבה והתפתחה והפכה ברבות הימים להיות החברה המובילה לנופשים, שפתחה בפני רבבות אנשים את האפשרות לנפוש בחו״ל ליעדים חדשים לגמרי.
קשרי-תעופה תמיד הייתה כל כך הרבה יותר מאשר עסק בשבילך ובשבילנו, זאת הייתה משפחה. וכמו במשפחות, לפעמים יש גם צעקות – מי לא זוכר את הצעקות של חיים שיכלו להרעיד את הקירות (ולפעמים אבא אנחנו יודעים שזאת הייתה טקטיקה עסקית שלך ) – אבל לצד זה תמיד גם צחוק, תמיכה ואהבה. אין אדם בחברה שלא הגיע אליך מתישהו עם בעיה שלא עזרת לו מיד, אם בעצה או בכסף, תמיד, אבל תמיד פנו אליך וידעו שחיים יעזור. חיים תמיד עוזר. וגם לא רק בחברה – בכלל בכל הענף היית ידוע כנדבן גדול. כמה גדול כנראה שאף אחד לא באמת ידע, כי כל כך הרבה מהנתינה שלך עשית בסתר. ידענו רק על מעט אבל גם זה מרשים – כל שנה תרמת אלפי מנות בפסח למשפחות נזקקות, ארגנת טיסה לילדים חולי סרט, תרמת לבית חולים שיבא וולפסון, שיפצת את קבר רבי עקיבא, שלחת עובדים שלך ללימודים ועוד ועוד. ותמיד היית קורן אחרי הנתינה הזו, ואומר עד כמה זה גורם לך שמחה.
וכזה היית גם במשפחה המורחבת, הדמות שלך הייתה גדולה מהחיים. פטריארך אמיתי, שכולם מתייעצים איתו, כולם נעזרים בו ונשענים עליו. אבא שני לכל כך הרבה אנשים. נתת ביטחון לכולנו בידיעה שלא חשוב מה קורה ומה צריך – חיים שם וידאג לסדר את הכל. אני מסתכלת סביבי ואני יודעת שלכל כך הרבה אנשים פה יש את הסיפור שלהם על חיים שהיה שם בשבילם.
ב-2007 מכרת את החברה שבנית ופנית לדברים אחרים. אהבת ללמוד תורה וללכת לבית הכנסת, לבלות עם הנכדים האהובים ולבקר את רונן וגיא בסין יחד עם אמא. אבל יש אנשים שהעבודה היא חייהם, פשוטו כמשמעו, ובלי הבית השני הזה היה לך קשה.
אבא יקר שלנו, איש נדיב וטוב לב שאין כמותו, שלצד של האישיות שהצליחה כל כך עסקית היה אדם רוחני, מאמין, ששאל שאלות על המשמעות שלנו בחיים ועל היקום ותהה רבות על מה זה להיות אדם, והתעמק בשיחות עם רבנים גדולים, אבל מצא את התשובות באושר וחיוכים של הנכדים.
אהבת אותנו, את אמא, גיא, רונןֿ אותי, את החתנים, מיכאל, טל ודאפ ואת הנכדים- ירדן, אורן, יונתן, איתמר, אופיר, אילון ואלה, אהבת נפש, ואנחנו אהבנו והערצנו אותך. אנחנו כל כך נתגעגע אליך, לצחוק הענק, לחיבוק העוטף, לשיחות העמוקות, אבל אנחנו יודעים שאתה רואה אותנו שם למעלה. שכב בשלווה אבא יקר ודע שהשארת חותם על האנשים שסביבך שיזכרו ויאהבו אותך תמיד. אנחנו רוצים להודות לכולכם שבאתם ללוות את אבא שלנו בדרכו האחרונה ובטוחים שאבא מברך את כולם כפי שעשה כל ימי חייו".
