רבי זאב בשארי ז"ל היה איש של חסד, תורה, שליחות וחינוך, את כל פעולותיו עשה בהמון אהבה, מאור פנים וחום כך מספרים חבריו שפעלו יחד איתו וכך גם מספרים אנשים שנתמכו על ידו. מעל הכל משפחתו מספרת כי הוא היה אבא וסבא חם ואוהב ואיש משפחה מדהים. בכג' בשבט סיים זאב את שליחותו בעולם הזה ובעיר יבנה ועלה לגנזי מרומים.
הרב זאב בשארי היה דמות מוכרת בעיר יבנה. היו שהכירו אותו מפעולת החסד והקודש שפעל בעיר בשליחותו של הרבי מלובביץ. הוא היה בכל מקום שהיו צריכים אותו. מקיים שיעורי תורה, תפילות הלוויות, הנחות תפילין, חנוכות בית, בדיקת מזוזות, אזכרות, בר מצוות, התוועדויות ועוד.
היו גם כאלה שהכירו אותו מתחום החינוך בו עסק ומגן חב"ד שהקים ביבנה. חני בתו של זאב יושבת לידי ומשתפת אותי בהודעה שקיבלה מחברה ששמעה על פטירת אביה. "תסתכל תראה איך חברה שלי זוכרת אותו מאז היותה בת 3", "תקרא תקרא את ההודעה" היא אומרת לי. "תסתכל איזה אבא מיוחד היה לי". ואני קורא
" חנייייי חייםםםם
שמעתי עכשיווווו ברוך דיין האמת!
אבשלך היה מ-ל-א-ך
הייתי בת 3 ואני זוכרת אותו כ"כ זכיתי להיות בגן שלו
בזכותו חזרנו בתשובה, יש לו זכויות בלי סוף!!!!!
חזרתי הביתה מהגן אני זוכרת איך הייתי מסתכלת עליו באהדה, איזה חיוך היה לו,
באתי לאמא שלי אמרתי לה, אמא אני רוצה אבא עם זקן עם כובע ובגדים שחורים (כמו של זאב) זה היה דחיפה התחלתית ולאט לאט התגלגלנו…
נשמה טהורה
הלב נשבר והלב לא שוכח
אוהבת אתכם
שהקב״ה ישלח לכם הרבה כח אהובה.
אני קורא ומתרגש. אני יושב בשולחן שמחוץ לבית הכנסת ובית המדרש בו למד וממשיך לשמוע את הסיפורים הרבים שמסופרים במהלך השבעה. את גן חב"ד בעיר החליטו זאב וריקי לפתוח בשנת 1990 על מנת לתת מענה חינוכי מתאים לילדיהם הפרטיים ומשם הגן המשיך לגדול ולצמוח והמשיך לפעול. ריקי מספרת כי העשייה בגן מילאה את זאב. הוא היה עובד קשה על מנת לדאוג שלילדים יהיה כל מה שהם צריכים, אם זה ברמה החומרית ואם זה ברמה הרוחנית. ילדים רבים זכו לקבל את החינוך המיוחד שהיה בגן של זאב וריקי עם הגננת שולה, שהיא בפני עצמה דמות מיוחדת. הסיפורים והדמיות שמחנכות אותנו לא נשכחות, כך זכה זאב לפעול בתחום החינוך שהיה חשוב לו כל כך. זאב זכה גם להקים בית כנסת ובו ישיבה ובית מדרש. הישיבה נפתחה בשנת 2000 ובה נערים ובחורי ישיבה שישבו בשקידה על לימוד התורה. בישיבה מלבד לימוד התורה הרגיל, למדו הבחורים גם הסמכה לרבנות והיו פעילים בהפצת היהדות והקודש בעיר. ללומדי בית המדרש ניתנו תמריצים ללמידה ומלגות. וזאב דאג לצרכי התלמידים במסירות. עד היום המקום פעיל כבית מדרש ומקום תפילה.
על אופיו המיוחד כשליח חב"ד ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו מספרת חני בתו:
"עד היום אני לא אשכח את הנסיעה לנווה דקלים בגוש קטיף, שנסענו יחד, (בשבילנו זה היה עוד טיול עם אבא) כדי לעשות חנוכת בית לאישה יבנאית שעברה לשם וכנראה ביקשה את עזרתו בעניין ועל הדרך אבא הבין שגם השכנים שלה לא עשו חנוכת בית ודאג גם להם…
אבא נסע עד חיפה לקבוע מזוזות לחברת משפחה שהייתה פונה רק אליו בענייני יהדות, לא לאף רב או שליח אחר. וזאת כי רק הוא הצליח לחדור אליהם, עם האישיות המיוחדת שלו, למרות המראה הדוסי.
כל תקופה אבא אימץ לבית מישהו אחר, תמיד היו אורחים על שולחן השבת, בין אם זה בחור רווק מבוגר שהצטרף לקהילה, שבהמשך גם היה מגיע עם אשתו, ובין אם זה זוג צעיר ללא משפחה קרובה שאבא אימץ ודאג להם כאילו היו ילדיו ממש, עד כדי כך שהבת שלהם קראה לו סבא! אבא סעד איתם כמעט כל שבת. הקשיב ייעץ והדריך.
בתקופת הישיבה בשבתות אבא היה מארח את כל הבחורים בבית לסעודות שבת.
הוא תמיד אהב ששולחן השבת עמוס, גם באוכל גשמי, גם באורחים וגם ברוחניות".
כזה היה זאב אדם לבבי שכל הזמן העניק מעצמו בנדיבות, בחום, במאור פנים וברוך. בשבעה מספרים שאחד המנחמים סיפר שהייתה תקופה בחייו שהיה מאושפז וזאב היה מגיע אליו לבית החולים, יושב איתו שעות, מארח לו חברה, צוחק איתו ולומד איתו תורה. אותו אדם מספר שהוא הרגיש ממש כמו הבן שלו.
"אבא נתן את כולו לאנשים סביבו והרעיף עליהם חום ואהבה, כך שהם הרגישו כאילו הוא אבא עבורם. הם הרגישו שהוא סביבם 24/7 וכך גם אנו המשפחה היינו מרגישים כאילו הוא איתנו כל הזמן, הכח והקדושה שהרבי נתן לו בתור שליח שלו פעלו את פעולתם ונתנו לו כוחות רבים לפעול למען עם ישראל. הוא היה עם כולם ולא היה חסר לאף אחד" מספר שניאור בנו.
"כאבא וכסבא פשוט זכינו. אבא דאג לנו כל הזמן, הוא אהב להעניק ובמיוחד לבשל לנו ולנכדים. הוא היה איש שיחה היינו יושבים איתו שעות ונהנים לשוחח על הכל, הרגשנו בנוח איתו לשתף אותו בדילמות ובמחשבות. אבא ידע להקשיב ולענות בחוכמה ובנועם. היו לו עצות טובות וחכמות שנבעו מניסיון החיים שלו ומהתורה שלמד. מספרים ילדיו.
זאב הותיר משפחה מגובשת חמה ואוהבת אישה, שישה ילדים וחמישה עשר נכדים. אין ספק שממעלה הוא ממשיך להשגיח על משפחתו תלמידיו וחבריו. אנו יכולים לאמץ לעצמנו מעט מהאור הגדול הזה שהסתלק מאיתנו ולהמשיך להאיר בדרכו, בענווה ברוך ובשקט.
