מספרים על גוי שגר בשכונת יוקרה בסמיכות ליהודי, יום אחד פנה לשכנו יהודי ושאל אותו 'הרי שנינו גרים בבתים צמודים כיצד זה שלביתי פורצים כל כמה ימים גנבים ואליך אף פעם?'
ענה לו היהודי 'פשוט מאוד, יש לנו היהודים מצווה מיוחדת שנקראת מזוזה וכששמים אותה בפתח הבית אלוקים שומר לנו על הבית'. ביקש הגוי מהיהודי שידאג לו למזוזה המיוחדת ואכן השכן המסור דאג לו.
כעבור שבוע מגיע השכן הגוי ואומר ליהודי 'בא תיקח בדחיפות את המזוזה שהבאת' שואל היודי בפליאה 'מה המזוזה לא עזרה לך?' עונה לו הגוי 'אכן מאז ששמתי את המזוזה הפסיקו לגנוב אצלי אבל כל עשר דקות דופקים אצלי לבקש צדקה'.
***
פעמים רבות אנו שומעים על מישהו שעשה מעשה טוב ואז אנחנו אומרים לעצמינו 'טוב הוא בטח עושה את זה בשביל להרוויח משהו/שיגידו עליו שהוא…' וכדומה.
יתרה מכך גם אנו פעמים רבות עושים איזה מעשה טוב בשביל לקבל כבוד או להרוויח משהו נוסף, אז אולי כדאי לא לקיים את המעשה וזהו, הרי זה 'מוזיל' מהעניין האמיתי של המצווה- לקיים את ציווי אלוקים ואם עושים בשביל אינטרס אישי עדיף לא לעשות?
בפרשת השבוע אנו מצווים על מצוות מזוזה וכך כתוב "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם" אנו רואים שאכן כתוב בתורה מפורש שבזכות מצוות המזוזה נאריך ימים, זאת אומרת שניתנת לנו הבטחה כ'צ'ופר' לקיום המצווה, כלומר מותר לקיים מצווה גם אם יש לה אינטרס אישי בצידה.
ואכן לקיום מצווה מצד אינטרס צדדי ישנם 2 סיבות, 1) 'מתוך שלא לשמה יבוא לשמה' זאת אומרת שלמרות שההתחלה היא מצד אינטרס בהמשך יקיים את המצווה גם ללא אינטרס. 2) מספרים על אדם שהתלונן על עשיר גדול בפני אחד הרבנים שהוא תורם לעניים בשביל שיכבדו אותו, אמר לו הרב 'בתכל'ס העניים יוצאים שבעים מהסיפור?!' כך שלמרות שיש אינטרסים בפועל העניין הטוב נעשה.
ונסיים בסיפור שמובא בתלמוד בבלי לאחר שאונקלוס (מגדולי התנאים ותלמידו של ר' עקיבא ה'מתרגם של התורה') התגייר, שלח הקיסר (שהיה דודו ונפגע מכך שהוא התגייר) גדוד חיילים להביאו אליו, אונקלוס משך את לבם בדברי תורה והחיילים החליטו להתגייר.
הקיסר שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא לדבר איתו בדברי תורה. כשהגיעו אמר להם אונקלוס, 'אומר לכם דבר מה שאינו דבר תורה. מקובל בהיררכיית המלוכה שהחשוב פחות אוחז את הנר להאיר לפני מי שחשוב ממנו, וכך בסדר עולה. האם עולה על הדעת שבעל הדרגה החשובה ביותר יחזיק את הנר לפני אנשים פחותים?' ענו החיילים בשלילה, אמר להם אונקלוס: 'אלוקים אחז את האור לפני עם ישראל במדבר', בשמעם זאת החליטו אף הם להתגייר.
שלח הקיסר גדוד נוסף וציווה עליהם לא לדבר כלל עם אונקלוס. כאשר אסרו אותו והוליכוהו, עבר אונקלוס בסמוך למזוזה שעל הפתח, הניח את ידו עליה, וחייך. לא יכלו החיילים להתאפק ושאלו אותו החיילים 'מדוע אתה מחייך?' ענה להם אונקלוס: 'מנהגו של עולם מלך בשר ודם, יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו אלוקים עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם"', בשמעם זאת אף הם נתגיירו, והקיסר נואש ולא שלח יותר אחריו.
