החל משנת 1951 מציינים במדינת ישראל את יום הזיכרון לציון הפרק האפל בתולדות העולם והעם היהודי באשר הוא. הטקס אשר צולם מראש ללא קהל עמד בסימן "יהודים מצילים יהודים" לזכרם של יהודים אשר סיכנו את חייהם לשם הצלת יהודים אחרים בתקופת השואה.
ראש העיר, צבי גוב-ארי אמר בנאומו כי "מידי שנה ביום הקבוע בלוח העברי עומד הזמן מלכת, וכל אשר סביבנו מתקבץ ומתגמד כאשר המחשבות מרחפות מעל שדות העבר ממוסכי עשן הארובות, רווי דם האחים והאחיות, זעקות ייסורי הקורבנות, כאן ועכשיו – אנו שם והזמן עומד מלכת. ניצולי השואה באשר הם נושאים בגופם בזכרונות ובלבם את צלקות התופת, הם החיים בצל הזיכרון כל ימות השנה, בפניהם נרכין ראש בכבוד ובענווה, וכתושבי העיר עלינו לעשות כל הנדרש למען נסיר מלבם כל דאגה לחיי היום יום ולמחרת". גוב-ארי ציין כי הזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם, רווי ועמוס בפרעות, התעללות ואינקוויזיציה. "עולמנו חרב פעמיים עם חורבנה של הארץ וחורבן בית המקדש, ובפעם השנייה הונפה חרב ההשמדה אשר כמעט ולא הותירה זכר ואפשרות של קיומנו כעם כישות יהודית. מבין האודים העשנים התרוממנו כעוף החול, פרשנו כנפיים אל חלקת אלוהים הקטנה, בה בנינו את מדינת היהודים, מדינה בת 72 הנאמנה והמחויבת לערכי מוסר ותרבות יהודית וכלל אנושית, מדינה צעירה המושתתת על עקרונות דמוקרטיים, השומרת על כבוד האדם ונלחמת על חייה בכוחה שלה. נזכור את אחינו ואחיותינו, את הטף והזקן, היפה והזך, נתפלל לעילוי נשמתם ולמנוחתם עדן. נוקיע את הרע מכל, החייתי שבאדם, את הצורר הנאצי ואת יורשיו שבימים אלה זוקפים קומה. אולם נפנים ונכיר בכך, ונדע כי אנו המהלכים בשבילי השליחות, חשוב כי נהיה על אם הדרך של מימוש משמעותה של שליחות זו, להבטיח כי לא עוד!"
[pic_7540]
שישה נרות זיכרון הודלקו ע"י תושבי יבנה לזכר ששת המיליונים שנרצחו בשואה: נר ראשון הודלק ע"י ראש העיר, צבי גוב-ארי לכבוד כל אותם יהודים שהצילו יהודים והושיטו יד איש לאחיו. פעילותם היא דוגמה ומופת לסולידריות היהודית והאנושית ולערכים היהודים שלפיהם "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
את הנר השני הדליק יואב גד לכבודם של הוריו אהוד הרברט לבית גרוֹוָלד ועליזה לבית לבינשטיין ולכבוד השורדים של קבוצות ההכשרות היהודיות הציוניות בגרמניה בטרם המלחמה, בזמן המלחמה ולאחריה.
נר שלישי הדליק יעקב פולק שהיה נער בן 14 כששרד את הסלקציה הראשונה של מנגלה, ששרד את מחנה אושוויץ ואת מיטהואזן הוא מדליק נר זיכרון זה לזכר הוריו אלטר ישראל בן צבי אליעזר וציפורה בת יעקב שנספו באושוויץ על כל משפחתו הענפה והוא נותר יחידי, לזכר משפחות שלמות שנכחדו מעל פני האדמה ולמען היחידים שנותרו והמשיכו את השושלת.
נר רביעי הדליק יצחק רבין, דור שני לניצולי שואה. הוריו צבי ושרה רבינוביץ שנולדו וגדלו בוורשה, שרדו את השואה אך איבדו את כל משפחתם שם. הם עלו לארץ ישראל והקימו משפחה למופת, יצחק היה קצין שריון ראשי בצה"ל.
נר חמישי הדליקה נורית שמידע-ברקוביץ לזכר אימה בלה פרידמן ואחותה שרה פרידמן שהתייסרו במחנות אושוויץ ובירקנאו ושרדו את השואה, לזכר דודה אריק פרידמן שנרצח בלב הרחוב ההומה בברקסאז רק כי היה יהודי, ולכבוד אביה יהודה ברקוביץ שיבדל לחיים ארוכים, שהיה במחנות העבודה ברומניה והצליח לעלות ארצה לפני פרוץ המלחמה.
נר שישי הדליקה שרה ויינשטיין שנולדה בסטפן שבפולין, כשהייתה בת חמש פרצה מלחמת העולם השנייה והיא נדדה וחיה ביער תחת רעב, צמא ופחד. שרה משמשת כיום אשת עדות ומלווה משלחות לפולין. נר זיכרון זה לזכר כל הילדים שאבדו בשואה, לזכר ילדותם האבודה ולכבוד החיים שהקימו מאפר.
הטקס הופק ע"י הרשת למרכזים קהילתיים יבנה. במהלך הטקס הוקרנו עדותם של שרה ויינשטיין ויצחק רבין. בקטעי ההנחייה והקריאה לקחו חלק חברי קבוצת התאטרון עדי גיטר, רן גרינברג, שני מור בן-שטרית, ענת ששון, שירה: מור מזוז, גליה ורנצ'ו ערן יהושע, סופי ושירה בוחבוט, מקהלת קונסרבטוריון יבנה, פסנתר: ראובן גוטמן. צילום: מיכה חמו, יצירה ובימוי: אילנית סוויסה.
לצפייה בטקס לחץ כאן>>
